- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דין סין (China Law)
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
החלטה בתיק ע"מ 2913/09
|
ע"מ בית הדין הצבאי לערעורים יהודה והשומרון |
2913-09
26.8.2009 |
|
בפני : הנשיא: אל"ם אהרון משניות |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: חאלד שוכת עבד אלראזק ח'טיב עו"ד נרי רמתי |
: התביעה הצבאית עו"ד סרן ג'ניה וולינסקי |
| החלטה | |
כתב האישום שהוגש נגד העורר מייחס לו עבירה של יידוי אבנים ועבירה נוספת של זריקת חפץ מבעיר, ונטען בו כי במועד כלשהו בשנת 2009, במהלך הפגנה המונית בסמוך לגדר המערכת הסמוכה לבילעין, השליך העורר אבנים לעבר חיילי צה"ל במטרה לפגוע בהם, וכן השליך רימון גז לעברם "במטרה לגרום להם למוות או חבלה או לנזק לכל רכוש" כלשון כתב האישום. בימ"ש קמא קבע כי יש ראיות לכאורה וקיימת אף עילת מעצר, ולכן הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. על כך הערר, כאשר בפי הסנגור שורה של טענות נגד החלטת בימ"ש קמא, ועיקרן כדלקמן:
ראשית, הראיות בתיק חלשות בשל פגמים שנפלו בחקירה, בין היתר בכך שהעדות המפלילה נרשמה כמונולוג מפי העד ולא תועדו השאלות שנשאל. כמו כן העד לא נשאל למועד המדויק שבו לטענתו ביצע העורר את המעשים המיוחסים לו.
שנית, בהיעדר תאריך בעדותו של העד המפליל, יש להניח לטובת העורר כי מדובר באותו יידוי אבנים שעליו כבר נתן את הדין כאשר נשפט על כך לפני כשנתיים.
שלישית, נפל פגם בחקירתו של העורר מפני שלא אפשרו לו להיפגש עם עורך דין קודם החקירה.
רביעית, לטענת הסנגור רימון גז אינו נכלל בהגדרה של "חפץ נפיץ או מבעיר" שבתקנות ההגנה (שעת חירום).
מכל הטעמים הללו סבור הסנגור כי יש לשחרר את העורר לחלופת מעצר. לעומת זאת, התביעה סבורה כי אין מקום להתערב בהחלטת בימ"ש קמא, אשר צדק כאשר קבע כי יש ראיות לכאורה ועילת מעצר.
שקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החקירה. העדות של עד תביעה 2, שהיא הראיה העיקרית נגד העורר נגבתה בערבית, ותורגמה לעברית ע"י החוקר. העד מציין כי השתתף בהפגנות מאמצע 2005 ועד ספטמבר 2006, חודש שבו נפגע בתאונת דרכים שהשביתה אותו מפעילות דומה למשך תקופה ארוכה. העד חידש את השתתפותו בהפגנות רק חודש לאחר מסיק הזיתים 2009 ועד למעצרו. העד מפרט פרטיהם של 27 אנשים שנטלו חלק באירועים של יידויי אבנים שבהם השתתף גם הוא, ומוסיף ביחס לכל אחד מהם פרטים שונים אודות חלקו באירועים הללו. ניכר בעדות כי העד ניסה לדייק בפרטים שמסר. כך למשל ציין ביחס לשם החמישי כי ראה אותו צופה ולא ראה אותו זורק אבנים. כיוצא בזה, ביחס לשמות 11 ו-17 ציין העד כי ראה אותם זורקים אבנים פעם אחת בלבד, ואף ציין תאריך מדויק למדי ביחס לכל אחד מהם, וכיוצא באלה פרטים נוספים.
בין היתר ציין העד ביחס לכמה מהשמות כי הם נטלו חלק ביידוי אבנים בעבר הרחוק יותר. כך למשל ציין ביחס לשם 15, כי ראה אותו זורק אבנים בהפגנות הראשונות; ביחס לשם 20 ציין כי זרק אבנים בשנים 2005 ו-2006 ואח"כ הפסיק לבוא להפגנות, וגם ביחס לשמות 24 ו-27 נאמר כי הפסיקו ליידות אבנים במועד מוקדם יותר. מכלל ההן, ניתן ללמוד על הלאו, כי מי שלא צוינה מגבלת זמן דומה לגביו, כנראה נטל חלק ביידויי האבנים במועד קרוב למועד מעצרו של העד. לכן גם הטענה של סיכון כפול שהעלה הסנגור, אינה מתיישבת עם העדות המפלילה, והדברים נכונים במיוחד בשים לב לכך שהעורר הורשע בעבר על יידוי אבנים בשלהי אפריל 2007, בתקופה שבה העד המפליל כלל לא השתתף בהפגנות בשל פציעתו בתאונת דרכים.
מדובר בעדות מפורטת מאוד, אשר נגבתה בשפת אמו של העד, וניכר בה כי העד ניסה לדייק ככל יכולתו בפרטים שמסר. מאחר והחלק הראשון של העדות עוסק בפירוט נרחב ורציף של שמות המשתתפים באירועי הגדר, סביר שלא נשאלו בו שאלות רבות, אם בכלל. לכן אינני רואה פגם בכך שלא נרשמו שאלות החוקר בחלק זה של העדות. עובדה היא שבסופה של העדות נרשמו גם שאלות החוקר. לא שוכנעתי גם כי נפל פגם ממשי במתן זכות ההיוועצות לעורר מפני שניתנה לו האפשרות לשוחח בטלפון עם עורך דין.
כידוע, הרף הראייתי הנדרש בשלב זה הינו רף של סיכוי סביר להרשעה, ובנסיבות המפורטות לעיל, אני סבור כי יש בחומר החקירה פוטנציאל ראייתי שיש בו כדי לבסס סיכוי סביר להרשעה, אם לא למעלה מכך. לכן צדק השופט הנכבד קמא כאשר קבע כי יש ראיות לכאורה נגד העורר.
אשר לעילה, העורר הורשע כבר פעמיים בעבר בעבירות דומות, ואף תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי בר הפעלה. העובדה שהעורר הוסיף לחטוא באותם מעשים, כאשר עונש תנאי תלוי ועומד נגדו, מלמדת על מסוכנותו של העורר. כעולה מחומר הראיות, מדובר בהפרות סדר המוניות שמתרחשות לעיתים מזומנות באזור בילעין. העורר נטל לכאורה חלק פעיל בהפרות סדר אלו,
כולל יידוי אבנים, ואף השלכת רימון גז לעבר כוחות הביטחון, ויש בכל אלה כדי לבסס עילה מובהקת של מסוכנות, שלא ניתן לתת לה מענה בחלופת מעצר. אוסיף עוד כי טענתו של הסנגור אודות חוסר המסוכנות ברימון גז תמוהה, ומוטב היה אלמלא נטענה.
התוצאה היא אפוא כי קיימות ראיות לכאורה, וקיימת גם עילת מעצר, ולכן צדק השופט הנכבד קמא כאשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. לפיכך הערר נדחה.
ניתנה היום, 26 באוגוסט 2009, ו' באלול התשס"ט, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.
נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|
